- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק ע"א 5062/05
|
ע"א בית המשפט העליון בירושלים |
5062-05
17.7.2005 |
|
בפני : עדנה ארבל |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: רות להב עו"ד אורי שילה |
: 1. אריה להב 2. בנק לאומי לישראל בע"מ 3. רוברט ליאני 4. רישארד ליאני |
| החלטה | |
1. בפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' סגן הנשיא י' זפט) מיום 5.4.05. בית המשפט המחוזי דחה תובענת המערערת בה ביקשה שיוצהר כי מחצית הזכויות בדירת המגורים המשמשת אותה ואת בעלה שייכות לה, וכי השעבוד הרובץ על הדירה לטובת המשיב מס' 2 והעיקול שהטילו המשיבים מס' 3 ו-4, אינם חלים על חלקה.
משנדחתה תובענתה בבית המשפט המחוזי, הגישה המערערת ערעור לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המערערת בקשה למתן סעד זמני למניעת פינויה מהדירה במסגרת הליכי הוצאה לפועל ולצורך פרעון חובותיו של המשיב מס' 1 - בעלה של המערערת - לטובת המשיבים 2-4.
3. אלו העובדות בקצרה. המערערת והמשיב מס' 1 (להלן: הבעל) נישאו זו לזה בשנת 1964. בשנת 1992 ירשו הבעל ואחותו מגרש מאביהם. על המגרש נרשמה, בשנת 1993, משכנתא לטובת המשיב מס' 2 (להלן: הבנק) ולהבטחת פרעון חובות עסקיים של הבעל. בשנת 1996 נקלע הבעל לחובות ונמכרה דירת המשפחה כדי לשלמן. בני הזוג עברו לגור בשכירות.
בשנת 1997 התקשרו הבעל ואחותו עם קבלן בעסקת קומבינציה לבניית דירות מגורים על המגרש שירשו. בעקבות העסקה, שבמסגרתה הובטחו לבעל מספר דירות, מחקו הבעל והבנק, בשנת 1999, את המשכנתא שהיתה על המגרש ותחתה מישכן הבעל את זכויותיו בדירות.
לאחר שהושלמה בניית הדירות, עברו בני הזוג, בשנת 2000, לגור באחת הדירות לה היה זכאי הבעל על פי עסקת הקומבינציה. דירה זו היתה כאמור משועבדת לבנק, ובשנת 2002, קיבלו בני הזוג הודעה כי עליהם לפנות את הדירה במסגרת הליכי מימוש. בשלב מסוים גם הוטל עיקול על הדירה, בשל חובות שחב הבעל למשיבים 3 ו-4. בעקבות הודעת הפינוי, הגישה המערערת תובענה לבית המשפט המחוזי בה ביקשה שבית המשפט יצהיר כי מחצית מהזכויות בדירה שייכות לה.
4. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את התובענה של המערערת, בשל מספר נימוקים. ראשית קבע בית המשפט כי זכויותיו של הבעל בדירת המגורים נובעות מזכויותיו במגרש אותו ירש מאביו. הוסיף בית המשפט וקבע כי חזקת השיתוף אינה חלה על נכסים שנופלים לאחד מבני הזוג בירושה. מכאן הסיק כי חזקת השיתוף לא חלה על דירת המגורים. משכך, בחן בית המשפט אם, על פי עובדות המקרה, ניתן להסיק כי בני הזוג הסכימו להכליל את זכויותיו של הבעל במגרש ברכוש המשותף. בית המשפט קבע כי לא הוכחה תשתית ראיתית שיש בה כדי לבסס מסקנה שכזו.
הוסיף בית המשפט וציין כי דירה ששועבדה על ידי בעליו, ולא שימשה בעת השעבוד למגורי משפחתו, אין בהפיכתו לאחר השעבוד לדירת מגוריהם כדי לפגוע בנושה המובטח.
כן קבע בית המשפט כי רשאי היה הבנק להסתמך על כך שהאשה אינה רשומה במרשם כבעלת זכויות בנכס. מאחר שבמועד עריכת הסכם המשכון הדירה לא שימשה את בני הזוג כמגורים, לא היתה לבנק חובה לברר אם למערערת זכויות בדירה מכוח הלכת השיתוף.
5. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגישה המערערת ערעור לבית משפט זה. הערעור מופנה הן נגד ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי והן נגד קביעותיו המשפטיות בנוגע להיקף תחולתו של חזקת השיתוף על נכסי ירושה ובנוגע להיקף חובתם של צדדים שלישיים לברר אם לבן הזוג של בעל נכס זכויות בנכס מכוח הלכת השיתוף. בבקשתה לסעד זמני בערעור טוענת המערערת כי לערעור סיכויים טובים וכי מאזן הנוחת נוטה באופן ברור לטובתה, שכן פינויה מדירת מגוריה יגרום לה נזקים בלתי הפיכים וירוקן את הערעור מכל תוכן. המשיבים, מנגד, דוחים טענות אלו ומוסיפים כי גם בהנחה שלמערערת זכויות בדירה, מחצית הדירה הינה ללא ספק בבעלות הבעל ומכאן כי הדירה עשויה להימכר, בכל מקרה, לצורך פרעון חובותיו.
6. לאחר עיון בבקשה ובתגובות המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן סעד זמני בערעור להתקבל. על המבקש צו מניעה בתקופת הערעור להוכיח כי הסיכויים לזכייה בערעור הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור (ראו: ע"א 2501/05 איל ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 18.4.05); ע"א 8800/04 אוה שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 11.11.04); ע"א 4090/04 הנ"ל; ע"א 322/98 חיפה כימיקלים דרום נ' משרד התעשייה והמסחר (לא פורסם, ניתן ביום 4.3.98)).
המערערת הרימה, לדעתי, את הנטל המוטל עליה. ככלל, מימוש ופינוי מקרקעין הינם הליכים שאינם ניתנים בקלות להשבה במקרה שהערעור מתקבל (ראו: ע"א 2501/05 הנ"ל). המשיבים לא הצביעו על נזקים מיוחדים העלולים להיגרם להם אם הליכי הפינוי יעוכבו. מאזן הנוחות נוטה אפוא לטובת המערערת. באשר לסיכוי הערעור. הערעור מופנה, כאמור, הן נגד הממצאים העובדתיים והן נגד הקביעות המשפטיות של בית המשפט המחוזי. במצב דברים זה, לא ניתן לקבוע כי הערעור חסר סיכוי.
מהטעמים המפורטים, ניתן בזה צו מניעה זמני לפיו נאסר על המשיבים לבצע פעולות כלשהן לפינוי המבקשת מדירת מגוריה בהליכי הוצאה לפועל. התנאי בו הותנה צו המניעה הארעי שניתן על ידי ביום 19.6.05 - הפקדת ערובה בנקאית בסך של 50,000 ש"ח - ימשיך לעמוד בעינו. צו המניעה הזמני יעמוד בתוקף עד להכרעה בערעור.
ניתנה היום, י' בתמוז תשס"ה (17.7.05).
ש ו פ ט ת
|
בבית המשפט העליון |
|
ע"א 5062/05 |
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
